פרח קטן ממשפחת המצליבים הפורח בין נובמבר לאפריל. גם המרסיה היפהפיה היא ייחודית לבית הגידול של גבעת הכורכר והיא גדלה רק בישראל וסוריה.

שיח שפריחתו היא ממרץ ועד מאי. מענפי הלוטם נהגו להפיק שרף, הנקרא בלשונות אירופה בשם לאדאנום. שרף זה שימש לקטורת ואף כתרופה למגוון פגעים בדרכי הנשימה, דרכי העיכול, וסת ועוד. העלים משמשים גם לחליטת משקה ("תה") ולהפקת חומרי בירוס.

שיח נפוץ למדי שתקופת הפריחה שלו היא בין ינואר ליולי. פירותיו סגולים שחורים והם נאכלים על ידי ומופצים הציפורים.

גיאופיט הפורח בין החודשים פברואר ואפריל. לפרח אין צוף אך יש אבקה רכה. מבקרים בו חרקים, בעיקר חיפושיות, הנמשכות לצבע האדום, והן גם המאביקות. פרחי הצבעוני נפתחים בשעות הבוקר ונסגרים לעת ערב. לעיתים ימצאו החיפושיות בפרח שנסגר מקום ללינת הלילה "כאורח שנטה ללון".

הכלנית היא פרח החורף הפורח מדצמבר ועד מרץ. הכלנית היא גיאופיט ממשפחת הנורתיים. הכלניות מבצעות תנועות אחדות שממש אפשר לעקוב אחריהן בשדה פתיחה וסגירה של הפרח בהתאם לתנאי מזג האוויר, והטיית הפרח כלפי השמש הטבעת הלבנה במרכז הפרח היא סממן הזיהוי המובהק של הכלנית אך מעבר לכך הוא מראה לנו האם הפרח הואבק או לא, כלנית בעלת טבעת לבנה רחבה מאוד הואבקה כבר לעומת כלנית בה הלבן כמעט ואינו נראה המחכה עדיין למאביק שלה שיגייע.

האיריס הארץ ישראלי הוא בין האיריסים הנפוצים בארץ. פריחתו היא בין דצמבר לפברואר. היאריס הארץ ישראלי הוא גאופיט הייחודי לארץ ישראל וסוריה.

הרקפת היא גיאופיט הפורח לאורך הסתיו והחורף בחודשים אוקטובר ועד מרץ. בארץ ישנם שני תת-מינים של רקפת מצויה בראשון העלים יוצאים ראשונים ואחריהם פורח הפרח בשני הפרח מקדים לפרוח לפני צאת העלים... אצל שני תתי המינים מעניין במיוחד להסתכל על טקסטורות העלים- הן זהות באותה פקעת ושונות בין פקעות, ממש כמו טביעת האצבע שלנו הרקפת מקדימה לפרוח ובכך נמנעת מתחרות

הכדן הקטן הוא גיאופיט סתווי ונמוך הפורח בין ספטמבר לנובמבר. צורת פרחיו מזכירה כדים קטנים ולכן שמו.

הנרקיס הסתווי ממשפחת הנקיסיים מיוחד לבית הגידול של קרקעת הכורכר. תקופת הפריחה שלו קצרה נובמבר- דצמבר.